המשחק השלישי בסדרת הגמר (שלדעתי היה מצוין), הסתיים בניצחון 16 לסלטיקס הביתיים. למרות ההפרש בסוף, היו כמה וכמה טוויסטים בעלילה שהבליטו מספר נקודות.

1. אל הורפורד –

מה לא אמרו על הגבוה הסופר אינטליגנטי הזה. אין ספק שהוא ברומטר בקבוצה. במשחק הראשון הוא תפר 6 שלשות והשפיע מאוד באספקטים רבים של המשחק. במשחק השני הוא היה ה- MVP של הווריורס עם משחק מהמביכים שראיתי ממנו. במשחק השלישי הוא היה מצוין בהתקפה ובמלחמה על הריבאונד עם לא מעט הברקות שחלקן לא מופיעות בבוקס סקור. מסירת הגור שלף לבראון מהחוץ היא גאונות צרופה.

דבר אחד שכן מטריד אצלו זו ההגנה על הפרימטר. פעם אחר פעם אחרי חסימה הוא לא הספיק לעלות למעלה להפריע לקרי ותומפסון בזריקות. מדובר בקלעי הטוב בהיסטוריה וגם קליי נחשב לאחד מהטובים בתחום. אתה חייב לעלות גבוה אחרי החסימה, בפרט במשחק בו שניהם לוהטים. לא היה חסר הרבה כדי שהווריורס יגנבו את המשחק הזה. למזלם של הסלטיקס שרקו עבירה רביעית קריטית לקרי ברבע הרביעי ומשם בוסטון חזרה לעצמה. אני מניח שיודוקה ידבר על זה לא מעט בהכנות הטקטיות.

2. מהלך 7 נקודות של הווריורס –

הורפורד קיבל פלגרנט פאול מוצדק אחרי שלא נתן לקרי צ'אנס לנחות בבטחה לאחר שלשה מוצלחת. ג"ס קיבלו מהלך 4 נק' + פוזשן נוסף שהסתיים בשלשה משוגעת של אוטו פורטר. סה"כ 7 נקודות בהתקפה אחת. מדהים. לא הרבה קבוצות יכולות להתאושש ממהלך כזה. בוסטון הוכיחה שבבית גם זה לא ישבור אותה וחזרה בעזרת מרפקים, מלחמה ועבודה קשה על כל סל.

3. ג'יילן בראון –

הסווינגמן המוכשר הוא למעשה יחידת קומנדו התקפית שיכול לצבור המון נקודות בזמן קצר ובמגוון דרכים: שלשות, כניסות לסל, פלואוטרים ודאנקים בפאסט ברייק.. בסדרה הנוכחית היכולת הזו קיבלה משנה חשיבות לאור העובדה שההגנה על טייטום חזקה מאוד והוא נראה טיפה מוטרד מהפציעה בכתף הימנית. גם ברבע הרביעי של המשחק הראשון בראון צבר המון נקודות בזמן קצר ולמעשה התחיל את מה שהפך לאחת ההתפוצצויות הגדולות שיצא לי לראות בסדרת גמר כלשהי.

4. ג'ייסון טייטום –

סדרה לא פשוטה עוברת על הבחור הצעיר, אבל הוא לא משתלט על המשחק ותורם המון בפליימייקינג. הוא מושך אחריו לא מעט תשומת לב בכניסות לסל ואז מוציא כדורים החוצה לשלשות פנויות של הקלעים. הפעם בלטה במיוחד השלשה שהוא סידר לפריצ'ארד בזמן קריטי במשחק. המסירה הזו הגיעה מהצד וחתכה את כל ההגנה של הווריורס עד ל- weak side, שם לא היה מי שיפריע לפריצ'ארד להשחיל את הצ'אקה. היו לו כמה ליי אפים נהדרים שלא נכנסו אבל זה לא הוציא אותו משיווי משקל.

5. סטף קרי –

הפנומן הזה מוכיח לנו למה הוא שייך לליגה של הגדולים באמת. השלשות שלו ממשיכות לשמוט לסתות. במשחק הזה הוא הבין שקודם כל הוא צריך להיכנס לסל או לזרוק מיד ריינג' ואז כבר השלשות ייכנסו. היעילות שלו והשליטה בהתקפה החזיקו את הלוחמים במשחק, אחרת זה היה בלואו אאוט. בהגנה לא נתנו לו הנחות, אך למרות בעיית עבירות ומאמץ עילאי בקאמבק, הוא תפקד מצוין. שאפו.

6. המחליפים/שחקני המשנה –

דירק ווייט הוא גאון בהגנה. היה פאסט ברייק אחד בו סטף הוביל כדור ופייטון חיכה ליד הסל. ווייט קודם כל שמר על סטף על קשת השלוש כי הוא ידע שזו שלשה בטוחה, ומה שמדהים זה שאחרי שסטף מסר לפייטון הוא הספיק לעצור את הדאנק שלו בעבירה. מהלך הגנתי נדיר.

גרנט וויליאמס היה מצוין ונלחם על כל כדור + נקודות חשובות בהתקפות קריטיות. זה בדיוק מה שצריך ממחליף בסדרת גמר.

רוברט וויליאמס הציג הגנת עילית. נלחם על כל כדור, לקח ריבאונדים חשובים בהתקפה, חסם סלים בטוחים ושחרר כדורים למתפרצות לאחר חטיפות. אחרי הבלוק על קליי, אי אפשר היה לפספס את היאוש על פניו של תומפסון.

למרות יתרון על הנייר של הספסל המערבי, הספסל של הסלטיקס היה טוב יותר והרבה יותר דומיננטי. זו כבר עבודה של מאמן. ואם כבר מדברים על מאמן – יודוקה מסתכל לקר בלבן של העיניים ולא ממצמץ. הוא עושה עבודה מעולה גם ברגעים קשים. הפתעה נעימה מאוד.

7. קליי תומפסון –

סוף סוף ערב התקפי מצוין של קליי שלצערו בוזבז על הפסד. אם הוא ייכנס לקצב הסדרה הזו יכולה אולי להיות צמודה. בלעדיו ובלי התעלות של פול (שטרם הגיעה) אין לווריורס מה לחפש בסדרה הזו, בפרט לא בחוץ.

8. משחק מספר 4 –

זה משחק של להיות או לחדול עבור הווריורס. אם הם מפסידים אותו זה כבר 1-3 לסלטיקס. זה אומר שהם צריכים לנצח שלושה משחקים רצוף, כולל אחד בבוסטון. אני לא רואה את זה קורה. עמרי כספי הימר על 1-4 לווריורס. בתגובות רשמתי לו 2-4 לבוסטון. בינתיים זה נראה בכיוון. במידה והווריורס מנצחים את המשחק הרביעי – להערכתי זה ילך ל-7 משחקים ואז הכל אפשרי.